צילומי דיוקן של חברים על הרצף האוטיסטי
התערוכה "קשר אין", מציגה צילומי דיוקן של אחד עשר בגירים הנמצאים על הרצף האוטיסטי. חלקם חרשים ואילמים וכולם זקוקים להשגחה במשך כל שעות היום. הם מתגוררים בהוסטל ועוברים הכשרה בסיסית במגוון תחומים.
התערוכה מאגדת 33 צילומים, אשר לוכדים רגע של ביטוי רגשי ארעי וחולף "ומקפיאים" אותו בזמן. השחור האבסולוטי, המשמש כרקע לדיוקנו של הסובייקט, מדגיש את העדר ההקשר הסביבתי של המצולמים. לצד הצילומים יוצגו עדויות שאספה האוצרת מהמשפחות, עדויות שהתגבשו במהלך שיחות לעיתים מטלטלות שרואות אור לראשונה.
טקסטים אלה מהווים צוהר לחיים מורכבים, עשירים ולעיתים מאתגרים העומדים בפני כל אחד מהנוגעים בדבר או אולי מאלה שהדבר נגע ועדיין נוגע בהם. החויה האוטיסטית ביחס לחויה הנורמטיבית דרך נקודת המבט של אחאות והורות.
בשנים האחרונות גבר העיסוק באוטיזם במדיות התרבותיות הפופולארית. באלו מוצגים החברים שעל הרצף האוטיסטי בשלל תכונות ניגודיות בו זמנית, המוסיפות חן רב להווייתן; תקשורתיים ומוזרים, חסרי מודעות ומכוננים, גמלוניים וחינניים גם יחד. הגאון המתמטי השקוע כולו בעולם של לוגיקה, האמן היצירתי, המוזיקאי המחונן, השובה את ליבו של הציבור הרחב.
לרוב, יוצרי התוכן נוטים לעשות רומנטיזציה של הדמויות כדי לספר סיפור קל לעיכול להנאתם של הצופים. אלה, בתורם, חשים שרכשו ידע אמין ואותנטי על עולם האוטיסטים ולכן פטורים מהחובה להישיר מבט אל מציאות מורכבת ולהתמודד עימה.
תערוכה זו אינה "מקלה" על הצופה באופן הזה. היא מציגה, דרך מבט ומילה, את המציאות המורכבת ואת המגוון הרחב של הרצף – יופי אנושי טהור וחף לצד אלמנטים של קושי קוגנטיבי, חברתי ונפשי שעימם מתמודדים החברים על הרצף ובני משפחותיהם.
הצילומים, חושפים שלל רגעים צפויים ובלתי צפויים של האדם על הרצף, שמרגיש, שאוהב, ששונא, שמעדיף כך או אחרת, שיוצר, ששובר, שניפגע, שפוגע, שיפה ושמכוער. שרוצה להיות אהוב. התערוכה "קשר אין" היא המתווך המסייע לנו להשתהות ולהרגיש את הרגעים הללו. היא קוראת לנו בשמם "הביטו בנו".
אנני ליבוביץ , צלמת דיוקן אמריקאית: "מה שאתה רואה בתצלומים שלי הוא שלא פחדתי להתאהב באנשים האלה."
אנחנו התאהבנו.
