האלימות נמצאת גם בחוץ – בשיח, בתקיפות מילוליות, אלימות ומיניות – פגיעות רבות כל כך בנשים ולו על רקע מגדרן.
בממוצע, נאמדים בישראל מדי שנה עשרים מקרים של רצח נשים – שהוא, בהגדרתה של הסופרת הפמינסטית דיאנה ראסל: "הריגה מכוונת של אישה כי היא אישה". כשליש מהנשים שנרצחו על-ידי בני זוגן הגישו בעבר תלונה נגד אלימות במשטרה, אך נותרו בביתן, נתונות לאלימות שהובילה לבסוף למותן. מי מגן על הנשים בביתן? מי יסייע לאלו הסובלות לצאת ממעגל האלימות, לפסוע בנתיב בו יוכלו לחיות חיים טובים יותר?
בתערוכה זו אנו מבקשות להאיר זרקור על אלה שעלולות להישאר בחשיכה. אנו רוצות להושיט להן יד. התוקפנות אותה הן חוות היא דרך הקוצים שלפניהן – אותה נרצה להפוך לדרך סוגה בשושנים.
התערוכה המוצגת כאן הינה בהשתתפות 32 אמניות ואמנים ומוצגות 45 עבודות המביעות נקודות מבט שונות על הנושא. העבודות המוצגות הן מתחומי האמנות השונים: ציור, צילום, פיסול. אנו מאמינות שאמנות משנה מציאות ולכן השתדלנו לבחור עבודות במטרה להעביר מסר לחברה, לחשוף את הכאב הקיומי בצד תקווה וכמיהה לחיים טובים יותר.
זוהי תערוכה פוקחת עיניים, ואנו מזמינות אתכן ואתכם להביט איתנו – לראות, להתרשם ולשנות את המציאות. אלימות כלפי נשים נמצאת סביבנו כל העת אך עדיין מצויה במחשכים, אנו מעודדות את הצופה לשאת את המסר הלאה. המאבק החברתי הוא של כולנו, ככל שנרבה לדבר, לספר, לפקוח עיניים למציאות שסביבנו ולהושיט עזרה כשנוכל – כך תצא האלימות אל האור, עד שלא ייוותר לה מקום בחברה.
